התוכן העיקרי

חלום גולדפאדן

אַ גאָלדפאַדן חלום

הצגה מוזיקלית עם 21 משתתפים
מאת: יעקב רוטבאום
עפ"י: איציק מאנגר ואברהם גולדפאדן

מפעם לפעם, תיאטרון אמנותי רציני פונה אל מקורותיו ויונק מהם חומרים תיאטרליים. כתומאה מכך אנו זוכים לראות הפקות מחודשות על בימות אירופה ואמריקה למחזות של שייקספיר, מולייר, שילר, גוגול, אוסטרובסקי, ועל בימותינו - דברים משל מנדלי, פרץ, שלום עליכם, גולדפאדן ואחרים. הגרסאות המודרניות למחזות אלו ראויות לתשומת לב בשל הדרך הרעננה שבה מטופלת הקלאסיקה. קיימת הבהרה על דרך החידוש בעיבוד מחזה קלאסי, מבחינת היחס למחבר ולנושא. עניין זה תלוי כמובן בתפישתו של המנהל האמנותי, או של במאי ההצגה. אנו מאמינים ש"נכסי צאן הברזל" של תרבותנו צריכים להוות קרש קפיצה, לעזור לאנושות להתקדם לעבר עתיד טוב יותר, קל יותר.
גולדפאדן הוא מקור נצחי של אמנות עממית והוא מהווה מקור לא אכזב לניסיונות אמנותיים בתחום התיאטרון.
"חלום גולדפאדן" אינו העלאה מחודשת ומסורתית של אחת האופרטות הידועות שלו, אלא אינטרפרטציה חדשה למוטיב הגולדפאדני.
איציק מאנגר נשזר אל תוך הקומדיה "המכשפה" לגולדפאדן, שהיא המקור ל"חלום גולדפאדן". בקומדיה הזו קיימים חילופים בין חלום למציאות, ורצינות והומור משמשים בערבוביה. שינוי הצורה שעוברת דמותו של הוצמך ע"י מאנגר יש בה משום העושר, המורכבות והשפע, הן מבחינה פואטית והן מבחינה רעיונית. מאנגר ביד אמן שזר אלמנטים משחקיים ורמיזות חברתיות.
ההומצך של מאנגר אינו אותו איש קטן ובלתי מזוהה המשמש כמוקיון במסיבות של גבירים עשירים. מאנגר הפך את הוצמך לסמל יהודי אשר לו אין מאחז קבוע, אין מולדת, כיוון שהנסיבות והתנאים הביאוהו לידי כך, שבעל-כורחו הוא מוצא עצמו נאלץ לברוח, לשקר ולרמות, כדי שהוא ובנותיו הבתולות יוכלו לשרוד. הוא מניפולטור, אך חולם להיחלץ מן המצב המביש. מאנגר מציג לפני הצופה שלושה הוצמכים שונים כדי להראות שהוצמך אינו תופעה ייחודית, חד-פעמית, תאונה מקרית, אלא מעמד שלם של יהודים באירופה בעלי גורל דומה. הקומדיה של מאנגר מצליחה להסב את תשומת לב הקהל לנושאים רציניים ובידוריים כאחד. מאנגר מצליח במשימתו לשלב בין הבידורי ובין המסר. בגרסה הנוכחית ל"חלום גולדפאדן" אנחנו רוצים להוקיר גם את תיאטרונו של מר הופקה עם שירו "בײַ מיר ביסטו שיין". אנו אף שואפים להביע את השתוקקותנו לתיאטרון יידיש חם, עממי, בעל תפישה חברתית מודרנית, עדכנית, שאינו מנותק מן המסורת שלו, דהיינו: מורשת היידיש הקלאסית.

דמויות ממחזותיו של אבי התיאטרון היידי אברהם גולדפדן נרקמות לקולאז' צבעוני בחלומו של לחשן בדימוס בתיאטרון היידי. געגועים אל עולם תוסס וצבעוני המוסיף להתקיים רק בחלומות.

בימוי: הלן קאוט, כוריאוגרפיה: דניאלה מיכאלי, ניהול מוזיקלי: עוזי אסנר, עיצוב תפאורה: מיקי בן-כנען, עיצוב תלבושות: ענת מסנר, עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי, תרגום סימולטני: לורה סהר.

משתתפים: טרייסי אברמוביץ', יענקלה אלפרין, יעקב בודו, נורית בנאי, נועה גולדברג, עופר גולן, מיכאל גרינשטיין, יותם זילברמן, ישראל טרייסטמן, הלנה ירלובה, יוסי סגל, יוסי סוקולסקי, אנאבלה, אורי קובלסקי, אתל קובינסקה, שי קמינסקי.

נגנים: נילי כריס - פסנתר, ארקדי גולדברג - אקורדיון, ולדימיר וימגוק - כינור, גנאי כץ - קלרינט, סטניסלב באולין - קונטרה בס.