התוכן העיקרי

ילדה יפה (1989)

אַ שיין מיידעלע

מחזה מודרני הדן בחורבן מזווית שונה לחלוטין. החורבן לא מוזכר כלל.

מחזות מסוג זה ניסו להחיות ולמסור את הבלתי מובן באופן ברור, אך האם אפשרי הדבר ? חלק גדול של מחזאים הצליחו, מי פחות ומי יותר. אולם היום, ובוודאי במדינת ישראל, יודעים היטב מה קרה.
ייחודו של המחזה ילדה יפה הוא בהחייאת תולדות משפחה הרוסה. האב הגיע לארה"ב בתחילת שנות ה-30 עם בתו הצעירה. הייתה לו תוכנית - להביא את אשתו ובתו השנייה מאוחר יותר, לאחר שיתבסס, אולם תוכניתו לא יצאה לפועל בגלל המשבר הכלכלי בארה"ב ועלית הנאצים לשלטון בגרמניה, והן נשארו. שם. רק בשנת 1946, 20 שנה אחר-כך, מגיעה האחות שנותרה בחיים אחרי הגטו ומחנה הריכוז, לניו-יורק, עיר מגוריהם של אביה ואחותה, כשהיא נושאת בתוכה את פצעי החורבן החרוטים בגופה ובנשמתה.
המחזה לא עוסק בעובדות החורבן אלא בטראומה המתלווה לפגישה המחודשת בין שלושת הדמויות המרכזיות במחזה, תוך שימת דגש על הכוחות והחולשות האישיים של הדמויות במשפחה ההרוסה.
ישנה האמרה המפורסמת - "מי שאין לו עבר, אין לו עתיד" - כדי שכל דמות תוכל לחיות חיים מלאים ולבנות לעצמה עתיד, הן חייבות להכיר ולהשלים עם עברן - גם אם הן מתעלמות ממנו או היו רוצות להתעלם ממנו.
זהו מחזה של ימינו הנועד לדור השני של החורבן. דור שלא עבר את השואה אך את סימניו הוא רואה בכל מקום ובכל פינה.

מאת: ברברה לבוב, תרגום: יוסל בירשטיין, בימוי: האוורד ריפ, תפאורה, תלבושות ותאורה: בנו פרידל, מוסיקה: וצ'סלב גנלין

משתתפים: ענת עצמון, שמואל עצמון-וירצר/יענקלה אלפרין, לורה סהר, אברהם הורוביץ/יאשה גילינסקי, יהודית ינאי-צדרבאום, מנורה זהב.

משך ההצגה: כשעתיים כולל הפסקה.