התוכן העיקרי

מחכים לגודו

מע ווארט אויף גאָדאָ
מחכים לגודו

בעקבות מחקר חדש ופורץ דרך, עולה בפעם הראשונה על הבמה בבכורה עולמית הצגת "מחכים לגודו" בשלוש שפות: יידיש, צרפתית וספרדית. פרשנות מהפכנית, הקושרת את עלילת המחזה וגיבוריו למקום ולזמן שהעניקו לבקט את ההשראה לכתיבת המחזה: דרום צרפת, סוף החורף ותחילת אביב 1943. נטיעת עלילת המחזה במקום ובזמן קונקרטיים חושפת רובד חדש במחזה ומנפצת כל מה שחשבתם על המחזה הקלאסי.

מחזה: סמואל בקט
תרגום ובימוי: יהושע סובול
עיצוב תפאורה ותלבושות: עדנה סובול
עיצוב תאורה: מיכאל צ'רניאבסקי ואינה מלכין
מוזיקה: עודד גדיר
ייעוץ לשוני: פרופ' אברהם נוברשטרן

שחקנים:
ולדימיר - דורי אנגל
אסטרגון – יובל רפפורט
פוצו - עמנואל חנון
לאקי - יעקב בודו
הנער - יונתן שוורץ

בתמיכת תיאטרון יידישפיל ובית שלום עליכם

צוותא תל אביב
להזמנת כרטיסים: 03-5254660, 03-6950156

בליווי תרגום לעברית ולרוסית

פריטים קשורים

  • שי בר יעקב, ידיעות אחרונות, 21.8.15

    "יש למה לחכות. הגרסה של יהושע סובול ל'מחכים לגודו' מזרימה דם חדש לקלאסיקה של בקט. התוצאה מרעננת. הטקסט המוכר של בקט מקבל ניגון חי ודינמי ביידיש, ודידי וגוגו, בביצועם הצבעוני של דורי אנגל ויובל רפפורט, מצטיירים כצמד קומיקאים יהודים מרירים ואבודים. יחד הם יוצרים הרמוניה חזקה ומצחיקה בנוסח דז'יגאן ושומאכר. גם הקטעים שמבוצעים בצרפתית, בשליטתו הדומיננטית של עמנואל חנון הכריזמטי המגלם את פוצו, מקבלים נפח חדש, ויעקב בודו הופך את נאום הנונסנס המפורסם של לאקי למופע סטנד-אפ מושלם בבליל שפות. משלים את התמונה יונתן קוורץ, המגלם בחן את הנער הספרדי המגיע בכל ערב כדי להודיע שגודו לא יגיע. הדיאלוגים בינו ובין אנגל הם מהקטעים היותר מצחיקים על הבמה. הודות לכל אלה מתקבלת הצגה כואבת אך גם משעשעת, שזורקת אור חדש של יצירה ידועה".

  • מיכאל הנדלזלץ, "הארץ", 6.7.15

    "יש היגיון רב לשחק אותו ביידיש... ועצם הרעיון לראות את מחזה האבסורד האולטימטיבי הזה שנכתב על ידי אירי בצרפתית ביידיש, ובסוג של ריאליזם מפורט עד דק (תאריכים בכתוביות, קולות פיצוצים) מפעים את הדמיון. והכל הרי מצלצל יותר טוב ביידיש. דורי אנגל כוולדימיר ויובל רפפורט כאסטרגון שובים את הלב והופכים את הטקסט הפיוטי של בקט לארצי ועסיסי מאוד ביידיש, ואי אפשר לעמוד בפני הקסם של יעקב בודו כלאקי באטיות מרוכזת בג'יבריש רב-לשוני".

  • בן עמי פיינגולד, 6.7.15

    "חיכיתי ליום שבו המחזה יתורגם ויבוצע ביידיש. אשר לביצוע. רק מחמאות. בימוי מרשים ומיומן ומשחק מעולה. עם תאורה, מוזיקה וכול השאר. דורי אנגל ויובל רפפורט בתפקיד דידי וגוגו, הציגו כל אחד דמות עם אופי וטמפרמנט, בקול, בדיבור, ובתנועה. כנ"ל גם עמנואל חנון ויעקב בודו  המצוין בתפקיד לאקי. גם ליונתן שוורץ בתפקיד הנער ה'שליח' של גודו מגיע צל"ש".

  • אסף קוגלר, מקור ראשון, 4.9.15

    "גרסת היידישקייט של "מחכים לגודו" היא אולי לא הגודו הקלאסי, אבל זו בהחלט הזדמנות מהנה להתוודע למחזה החשוב והנודע. גם אם לא לכך התכוון המשורר, התוצאה פשוט עובדת. הדיאלוג הלא נגמר בין ולדימיר ואסטראגון מתיישב בצורה מושלמת עם הניגון היידישאי בפיהם של דורי אנגל ויובל רפפורט המוכשרים, ודידי וגוגו שלהם פחות מיואשים ומבולבלים מהדמויות הללו בהפקות קודמות שבהן צפיתי, כאילו הגורל היהודי הרגיל אותם לחוסר התוחלת בגורל האנושי. יעקב בודו הוותיק בתפקיד שזוכה לתשואות על המונולוג הלא קוהרנטי המפורסם".

  • עליס בליטנטל, News1, 7.9.15

    "המחזה מקבל תפנית מפתיעה ומרגשת ביותר ביידישפיל. יהושע סובול מצא שלמעשה המחזה שכתב בקט מתאים יותר היה לו נכתב ביידיש. הוא לקח על עצמו את המשימה, ותרגם אותו כך, ששפת המחזה הכאילו סתמית, הופכת לשנונה, קומית עד לצחוקים פרועים שלא יכולתי לעצור את עצמי מהם. כי אין שפה יותר עסיסית, ואין בדיחה שאינה מקבלת מקסימום "בשר" ודשן לצחוק כמו היידיש. כשהמבטא האותנטי שלה תורם להתמצקות הקומיות והתעצמותו. הדיאלוגים כה מרתקים, וכשמגיע הצמד השני מתגברת הדרמה. בואו של הנער המבשר לגוגו ודידי שגודו לא יגיע הערב - דו השיח שלו בספרדית עם השניים שדוברים רק יידיש (גוגו) וקצת צרפתית של דידי, דו השיח הזה המבוסס יותר על הבעות ותנועות מימיקה, מביא לשיא את ההצגה מהיותו כה מצחיק ומיוחד. הצמד המוביל, דידי וגוגו (דורי אנגל ויובל רפפורט) בדיאלוגים שלהם המלאים עסיסיות ועושר לשוני. יובל רפפורט כגוגו, מרהיב במבטא האידישאי האותנטי, ונכנס בהבעותיו והתבטאויותיו היישר ללב כל צופה. בעוד דורי אנגל השקול יותר, בחיתוך דיבור יידיש של צברים, מהווה לשון מאזניים של ההיגיון מול האיגיון של חברו הבדחן. פסגת המחזה מגיעה במונולוג של יעקב בודו (לאקי) - מונולוג שמביא את המחזה לשיאו בווירטואוזיות של שחקן נדיר זה. בודו הוא שחקן ענק ביכולותיו, ואמירותיו בכל מחזה מקבלות צבע וכוח שמשליכים על הקהל את מורכבותן ויוצרות תגובות רגשיות של כל צופה. גם במערכה השנייה, בה הוא חוזר כאילם ואדונו כסומא, הרי הבעותיו אומרות הכול ולוכדות את הצופים עד תום. התפאורה המצוינת של עדנה סובול בנויה על רקע מופשט המעניק תחושת אין סוף, כשהוראות הבמה מצמצמות את אביזרי הבמה לעץ, שרפרף, נעליים ובגדים מרופטים לדמויות, מלבד האדון, אך לכולם כובעים ממינים שונים. כי כובע - הוא התג, המסגרת לתמונת האדם, ומהותו מאפיינת את נושאו. התאורה של מישה צ'רניאבסקי, גדול התאורנים בישראל, ושותפתו אינה מלכין, הולמים את הבימוי הכה יצירתי ומרהיב של יהושע סובול, שעשה מ"מחכים לגודו" משהו כה שונה, כה חדשני, וכה מתאים לימינו. לרוץ לצוותא 3, ביתם החדש של תיאטרון היידישפיל, גם מי שלא יודע יידיש, כמוני. התרגום משני צידי הבמה, בגובה העיניים, ואיך שהשפה הזו מקבל חיות וחיים ומצלצלת באוזניים כמו שהשמן הטוב או הדבש נמסכים לגרוננו, כל אלה מביאים לתיאטרון הישראלי חוויה ממין מיוחד, לכל השכבות והגילאים. חוויה שאסור להחמיץ".

ביקורות
  • שי בר יעקב, ידיעות אחרונות, 21.8.15

    "יש למה לחכות. הגרסה של יהושע סובול ל'מחכים לגודו' מזרימה דם חדש לקלאסיקה של בקט. התוצאה מרעננת. הטקסט המוכר של בקט מקבל ניגון חי ודינמי ביידיש, ודידי וגוגו, בביצועם הצבעוני של דורי אנגל ויובל רפפורט, מצטיירים כצמד קומיקאים יהודים מרירים ואבודים. יחד הם יוצרים הרמוניה חזקה ומצחיקה בנוסח דז'יגאן ושומאכר. גם הקטעים שמבוצעים בצרפתית, בשליטתו הדומיננטית של עמנואל חנון הכריזמטי המגלם את פוצו, מקבלים נפח חדש, ויעקב בודו הופך את נאום הנונסנס המפורסם של לאקי למופע סטנד-אפ מושלם בבליל שפות. משלים את התמונה יונתן קוורץ, המגלם בחן את הנער הספרדי המגיע בכל ערב כדי להודיע שגודו לא יגיע. הדיאלוגים בינו ובין אנגל הם מהקטעים היותר מצחיקים על הבמה. הודות לכל אלה מתקבלת הצגה כואבת אך גם משעשעת, שזורקת אור חדש של יצירה ידועה".

  • מיכאל הנדלזלץ, "הארץ", 6.7.15

    "יש היגיון רב לשחק אותו ביידיש... ועצם הרעיון לראות את מחזה האבסורד האולטימטיבי הזה שנכתב על ידי אירי בצרפתית ביידיש, ובסוג של ריאליזם מפורט עד דק (תאריכים בכתוביות, קולות פיצוצים) מפעים את הדמיון. והכל הרי מצלצל יותר טוב ביידיש. דורי אנגל כוולדימיר ויובל רפפורט כאסטרגון שובים את הלב והופכים את הטקסט הפיוטי של בקט לארצי ועסיסי מאוד ביידיש, ואי אפשר לעמוד בפני הקסם של יעקב בודו כלאקי באטיות מרוכזת בג'יבריש רב-לשוני".

  • בן עמי פיינגולד, 6.7.15

    "חיכיתי ליום שבו המחזה יתורגם ויבוצע ביידיש. אשר לביצוע. רק מחמאות. בימוי מרשים ומיומן ומשחק מעולה. עם תאורה, מוזיקה וכול השאר. דורי אנגל ויובל רפפורט בתפקיד דידי וגוגו, הציגו כל אחד דמות עם אופי וטמפרמנט, בקול, בדיבור, ובתנועה. כנ"ל גם עמנואל חנון ויעקב בודו  המצוין בתפקיד לאקי. גם ליונתן שוורץ בתפקיד הנער ה'שליח' של גודו מגיע צל"ש".

  • אסף קוגלר, מקור ראשון, 4.9.15

    "גרסת היידישקייט של "מחכים לגודו" היא אולי לא הגודו הקלאסי, אבל זו בהחלט הזדמנות מהנה להתוודע למחזה החשוב והנודע. גם אם לא לכך התכוון המשורר, התוצאה פשוט עובדת. הדיאלוג הלא נגמר בין ולדימיר ואסטראגון מתיישב בצורה מושלמת עם הניגון היידישאי בפיהם של דורי אנגל ויובל רפפורט המוכשרים, ודידי וגוגו שלהם פחות מיואשים ומבולבלים מהדמויות הללו בהפקות קודמות שבהן צפיתי, כאילו הגורל היהודי הרגיל אותם לחוסר התוחלת בגורל האנושי. יעקב בודו הוותיק בתפקיד שזוכה לתשואות על המונולוג הלא קוהרנטי המפורסם".

  • עליס בליטנטל, News1, 7.9.15

    "המחזה מקבל תפנית מפתיעה ומרגשת ביותר ביידישפיל. יהושע סובול מצא שלמעשה המחזה שכתב בקט מתאים יותר היה לו נכתב ביידיש. הוא לקח על עצמו את המשימה, ותרגם אותו כך, ששפת המחזה הכאילו סתמית, הופכת לשנונה, קומית עד לצחוקים פרועים שלא יכולתי לעצור את עצמי מהם. כי אין שפה יותר עסיסית, ואין בדיחה שאינה מקבלת מקסימום "בשר" ודשן לצחוק כמו היידיש. כשהמבטא האותנטי שלה תורם להתמצקות הקומיות והתעצמותו. הדיאלוגים כה מרתקים, וכשמגיע הצמד השני מתגברת הדרמה. בואו של הנער המבשר לגוגו ודידי שגודו לא יגיע הערב - דו השיח שלו בספרדית עם השניים שדוברים רק יידיש (גוגו) וקצת צרפתית של דידי, דו השיח הזה המבוסס יותר על הבעות ותנועות מימיקה, מביא לשיא את ההצגה מהיותו כה מצחיק ומיוחד. הצמד המוביל, דידי וגוגו (דורי אנגל ויובל רפפורט) בדיאלוגים שלהם המלאים עסיסיות ועושר לשוני. יובל רפפורט כגוגו, מרהיב במבטא האידישאי האותנטי, ונכנס בהבעותיו והתבטאויותיו היישר ללב כל צופה. בעוד דורי אנגל השקול יותר, בחיתוך דיבור יידיש של צברים, מהווה לשון מאזניים של ההיגיון מול האיגיון של חברו הבדחן. פסגת המחזה מגיעה במונולוג של יעקב בודו (לאקי) - מונולוג שמביא את המחזה לשיאו בווירטואוזיות של שחקן נדיר זה. בודו הוא שחקן ענק ביכולותיו, ואמירותיו בכל מחזה מקבלות צבע וכוח שמשליכים על הקהל את מורכבותן ויוצרות תגובות רגשיות של כל צופה. גם במערכה השנייה, בה הוא חוזר כאילם ואדונו כסומא, הרי הבעותיו אומרות הכול ולוכדות את הצופים עד תום. התפאורה המצוינת של עדנה סובול בנויה על רקע מופשט המעניק תחושת אין סוף, כשהוראות הבמה מצמצמות את אביזרי הבמה לעץ, שרפרף, נעליים ובגדים מרופטים לדמויות, מלבד האדון, אך לכולם כובעים ממינים שונים. כי כובע - הוא התג, המסגרת לתמונת האדם, ומהותו מאפיינת את נושאו. התאורה של מישה צ'רניאבסקי, גדול התאורנים בישראל, ושותפתו אינה מלכין, הולמים את הבימוי הכה יצירתי ומרהיב של יהושע סובול, שעשה מ"מחכים לגודו" משהו כה שונה, כה חדשני, וכה מתאים לימינו. לרוץ לצוותא 3, ביתם החדש של תיאטרון היידישפיל, גם מי שלא יודע יידיש, כמוני. התרגום משני צידי הבמה, בגובה העיניים, ואיך שהשפה הזו מקבל חיות וחיים ומצלצלת באוזניים כמו שהשמן הטוב או הדבש נמסכים לגרוננו, כל אלה מביאים לתיאטרון הישראלי חוויה ממין מיוחד, לכל השכבות והגילאים. חוויה שאסור להחמיץ".