התוכן העיקרי

ילדה יפה

אַ שיין מיידעלע

דרמה משפחתית יהודית מטלטלת

האב הגיע לארה"ב בתחילת שנות ה-30 עם בתו הצעירה. הייתה לו תוכנית - להביא את אשתו ובתו השנייה מאוחר יותר, לאחר שיתבסס, אולם תוכניתו לא יצאה לפועל בגלל המשבר הכלכלי בארה"ב ועליית הנאצים לשלטון, והן נשארו. שם. רק בשנת 1946, מגיעה האחות שנותרה בחיים לניו-יורק, עיר מגוריהם של אביה ואחותה. המחזה עוסק בתחושות וברגשות המתלווים לפגישה המחודשת בין שלושת הדמויות המרכזיות במחזה, תוך שימת דגש על הכוחות והחולשות האישיים של הדמויות במשפחה המאוחדת מחדש. העבר הוא המפתח לעתיד חדש.

מאת: ברברה לבוב, תרגום: יוסל בירשטיין. בימוי: יצחק שאולי (זוכה פרס "מפעל חיים"), עיצוב תפאורה: זאב לוי, עיצוב תלבושות: קארין דוד, מוסיקה: שאול בסר, עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי, כוריאוגרפיה: אלדר גרויסמן.

משתתפים: ענת עצמון, ישראל טרייסטמן, מירי רגנדורפר, גרא סנדלר, לורה סהר, הילה רביב-צור/סמדר בן-דוד, יובל רפפורט

פריטים קשורים

  • יובל בן עמי, ישראל היום, 17.12.10
    "אַ שיין מיידעלע (ילדה יפה) היא הצגת יידיש נהדרת. מערכת היחסים בין לושיה (ענת עצמון) לבין אחותה רייזל (מירי מאיר) שובת לב במתיקותה, אבל כשנכנס אל הדירה אביהן השתלטן של השתיים (ישראל טרייסטמן) מושלת הדרמה. טרייסטמן עושה עובדה חדה ואיכותית על הבמה ומשלים את הפוטנציאל הגלום בדמות. רגעי הסיום של ההצגה הזאת מרגשים במיוחד. דמעתי כמו תינוק, ואני בספק אם יש מישהו שלא דמע. ביידיש זה נשמע יותר טוב, וביידיש המדוברת מפי צוות של שחקנים שכולו ילידי הארץ - זה נשמע טוב במיוחד".
  • יעקב שאוס, וסטי, 4.11.10
    יעקב שאוס, וסטי, 4.11.10
    "הבמאי יצחק שאולי מדגיש את הנקודות החזקות ביותר בסיפור. השחקנים מצליחים לרגש את הקהל שמכיר מקרוב את סיפורי החיים הטרגיים של היהודים".
  • בן עמי פיינגולד, מקור ראשון 14.10.2010
    "הביצוע מעולה מבחינת הבימוי, הליהוק והמשחק. בעיקר כדאי לציין את שתי האחיות, רייזל ולושיה, בביצוען של מירי מאיר וענת עצמון. גם לורה סהר בתפקיד האם, המופיעה ברגע כדמות הזויה בכמה תמונות קצרות, אמינה ומרשימה מאוד בקול ובנוכחות".
    "מדובר במחזה חשוב ומעניין, וגם מרגש, במיוחד לקהל ישראלי ויהודי, כאן ובכל מקום".
  • חיים נוי, news 1, 12.10.2010
    "צוות שחקנים מוכשר של תיאטרון היידישפיל מצליח להעביר לקהל הצופים שמץ מאותם זמנים כשהוא בוזק אור על משפחה אחת מני רבות בתקופה עגומה לעם היהודי. זו הצגה קולחת, מותחת, מרשימה ובעיקר צובטת בלב.
    המחזה תורגם מאנגלית ליידיש בידי הסופר והמשורר המנוח יוסל בירשטיין, ואכן שפה זו היא המתאימה והנאותה ביותר לשפת המחזה הייחודי הזה.
    לנוחות הצופים מוקרנים תרגומים לשפות העברית והרוסית. הבמאי יצחק שאולי הצליח ללהטט עם להקת השחקנים וההפקה היא מרגשת וחוויה לאוזן ולעיניים, באומר, בצליל ובתנועה.
    ענת עצמון מגלמת את דמותה של לושיה, ענת מפגינה משחק משובח ומהוקצע, היא מיוחדת במעבר מן הדמות המהוססת והמפוחדת שחזרה מן העבר אל הדמות החדשה החוששת יותר מן העתיד והמפגש המחודש עם בני משפחתה שנותרו בחיים.
    ישראל טרייסטמן כאבי המשפחה, מרדכי וייס, הוא מצוין. משחקו קולח ואמין. שפת הגוף שלו משדרת אמינות והתנהלותו על הבמה היא מקצועית וללא רבב.
    מירי מאיר, כאחותה של לושייה, מגלמת את התפקיד בצורה נפלאה ומלבבת. מירי היא שחקנית כשרונית והיא מתנהלת על הבמה בצורה מרגשת וכובשת. לורה סהר כאימן של שתי האחיות מפגינה משחק מאופק וקולח. שפתה עשירה ושוטפת וכל כולה מקצועיות ראויה לציון.
    הילה רביב-צור כחברת הילדות היא חיננית ונעימה. משחקה שוטף ותנועותיה קלילות ומרחפות בצורה ענוגה למראה. משחקה הוא יפה מאוד וזורם. גרא סנדלר כבעלה של לושיה משחק להפליא. משחקו כובש ואמין והתנהלותו היא מקצועית וראויה.
    יובל רפפורט משתתף בתפקיד אפיזודי של "בעל הרשימות" ותורם במשחקו הנעים ללהקה המשובחת. זאב לוי עיצב תפאורה מינימליסטית, אך פרקטית ויפה. השחקנים נעים בקלילות בין התמונות הרבות בצורה אמינה ויפה.
    קארין דוד הצליחה להביא את רוח התקופה בתלבושות הנאותות ובמיוחד שמלותיה של רייזל ואפילו נעליה הכתומות-ורודות שמוסיפות חן מיוחד.
    מישה צ'רניאבסקי בזק אורות וצללים בתאורה שעיצב והצליח להביא את רוח ההצגה לכל שלל הסצנות בצורה יפה ומרשימה. שאול בסר הוסיף את המוזיקה המתאימה ובמקומות הראויים, ראויה וענוגה.
    קטעי המחול והתנועה היפים למראה נזקפים לזכותו של אלדר גרויסמן.
    יש לציין במיוחד, כי חלק מן השחקנים אינם דוברי יידיש משחר ילדותם ולמדו את השפה רק בשנים האחרונות. העגה הישראלית ניכרת בשטף המשחק שלהם, אבל היא ברורה ורהוטה ומתובלת כראוי. בהצגה משולבים תמונות שהן בעצם מעין חלומות של אירועים מן העבר או שנחלמים בהקיץ והן תורמות למחזה הסולידי הזה, המשקף נאמנה קורטוב מן העבר היהודי שלנו באורח מרגש ומעניין".
  • צבי גורן, אתר "הבמה", 18.10.10
    "המחזה המועלה עתה ביידישפיל בתרגומו של יוסל בירשטיין, ענייני מאוד, כתוב בפשטות בהירה, נזהר מרומנטיזציה של המפגש, ומיטיב לתאר את מהלך ההתקרבות בין האחיות ובינן לבין האב.
    הפשטות העניינית הזאת היא גם המאפיינת את ההצגה שביים יצחק שאולי. הוא מצא את המפתח המינורי הנכון והמדויק, נזהר כמו המחזאית מסנטימנטליות, או מדרמטיות מוגזמת, והצליח אף לתת לחלומות וההזיות של לושיה ממדים המתחברים בטבעיות למציאות החדשה, תוך ניצול טוב של התפאורה העניינית של זאב לוי והתאורה האפקטיבית שעיצב מישה צ'רניאבסקי. גם המוזיקה של שאול בסר, התלבושות של קארין דוד והנגיעה הרכה של הכוריאוגרף אלדר גרויסמן תרמו את חלקם לעיצוב הטוב של ההצגה.
    שאולי הצליח לגבש משחק קבוצתי ואישי שידע לשמור על המנעד הרגשי ועל הדרמה האנושית בקצב ובטון מדוד. ענת עצמון מעצבת ברגישות רבה את דמותה של לושיה, ואת המעבר ההדרגתי שלה מחששות ופחדים, מסיוטים וחלומות, ומהשתיקה אל ההיפתחות שלה כלפי עצמה וכלפי אחותה ואביה. לצדה מירי מאיר שמצליחה ליצור דמות אמינה כרוז, שהאמריקניזציה שלה ניכרת בשטף דיבורה. היא נוגעת ללב, כעצמון, כאשר הסיפור על אמה וסופה נפתח סוף סוף לפניה.
    ישראל טרייסטמן מצוין כאב שמנסה לחפות על רגשי האשמה שלו, לורה סהר מרגשת בתפקיד האם המלווה את לושיה בחלומותיה דורי אנגל היה מרגש בתמונת האיחוד המשפחתי, והילה רביב-צור מצוינת כחנה חברתה הטובה של לושיה מילדות ועד מותה מטיפוס אחרי שחרורן מהמחנה. בתפקיד אפיזודי אילם השתתף גם יובל רפפורט".
ביקורות
  • יובל בן עמי, ישראל היום, 17.12.10
    "אַ שיין מיידעלע (ילדה יפה) היא הצגת יידיש נהדרת. מערכת היחסים בין לושיה (ענת עצמון) לבין אחותה רייזל (מירי מאיר) שובת לב במתיקותה, אבל כשנכנס אל הדירה אביהן השתלטן של השתיים (ישראל טרייסטמן) מושלת הדרמה. טרייסטמן עושה עובדה חדה ואיכותית על הבמה ומשלים את הפוטנציאל הגלום בדמות. רגעי הסיום של ההצגה הזאת מרגשים במיוחד. דמעתי כמו תינוק, ואני בספק אם יש מישהו שלא דמע. ביידיש זה נשמע יותר טוב, וביידיש המדוברת מפי צוות של שחקנים שכולו ילידי הארץ - זה נשמע טוב במיוחד".
  • יעקב שאוס, וסטי, 4.11.10
    יעקב שאוס, וסטי, 4.11.10
    "הבמאי יצחק שאולי מדגיש את הנקודות החזקות ביותר בסיפור. השחקנים מצליחים לרגש את הקהל שמכיר מקרוב את סיפורי החיים הטרגיים של היהודים".
  • בן עמי פיינגולד, מקור ראשון 14.10.2010
    "הביצוע מעולה מבחינת הבימוי, הליהוק והמשחק. בעיקר כדאי לציין את שתי האחיות, רייזל ולושיה, בביצוען של מירי מאיר וענת עצמון. גם לורה סהר בתפקיד האם, המופיעה ברגע כדמות הזויה בכמה תמונות קצרות, אמינה ומרשימה מאוד בקול ובנוכחות".
    "מדובר במחזה חשוב ומעניין, וגם מרגש, במיוחד לקהל ישראלי ויהודי, כאן ובכל מקום".
  • חיים נוי, news 1, 12.10.2010
    "צוות שחקנים מוכשר של תיאטרון היידישפיל מצליח להעביר לקהל הצופים שמץ מאותם זמנים כשהוא בוזק אור על משפחה אחת מני רבות בתקופה עגומה לעם היהודי. זו הצגה קולחת, מותחת, מרשימה ובעיקר צובטת בלב.
    המחזה תורגם מאנגלית ליידיש בידי הסופר והמשורר המנוח יוסל בירשטיין, ואכן שפה זו היא המתאימה והנאותה ביותר לשפת המחזה הייחודי הזה.
    לנוחות הצופים מוקרנים תרגומים לשפות העברית והרוסית. הבמאי יצחק שאולי הצליח ללהטט עם להקת השחקנים וההפקה היא מרגשת וחוויה לאוזן ולעיניים, באומר, בצליל ובתנועה.
    ענת עצמון מגלמת את דמותה של לושיה, ענת מפגינה משחק משובח ומהוקצע, היא מיוחדת במעבר מן הדמות המהוססת והמפוחדת שחזרה מן העבר אל הדמות החדשה החוששת יותר מן העתיד והמפגש המחודש עם בני משפחתה שנותרו בחיים.
    ישראל טרייסטמן כאבי המשפחה, מרדכי וייס, הוא מצוין. משחקו קולח ואמין. שפת הגוף שלו משדרת אמינות והתנהלותו על הבמה היא מקצועית וללא רבב.
    מירי מאיר, כאחותה של לושייה, מגלמת את התפקיד בצורה נפלאה ומלבבת. מירי היא שחקנית כשרונית והיא מתנהלת על הבמה בצורה מרגשת וכובשת. לורה סהר כאימן של שתי האחיות מפגינה משחק מאופק וקולח. שפתה עשירה ושוטפת וכל כולה מקצועיות ראויה לציון.
    הילה רביב-צור כחברת הילדות היא חיננית ונעימה. משחקה שוטף ותנועותיה קלילות ומרחפות בצורה ענוגה למראה. משחקה הוא יפה מאוד וזורם. גרא סנדלר כבעלה של לושיה משחק להפליא. משחקו כובש ואמין והתנהלותו היא מקצועית וראויה.
    יובל רפפורט משתתף בתפקיד אפיזודי של "בעל הרשימות" ותורם במשחקו הנעים ללהקה המשובחת. זאב לוי עיצב תפאורה מינימליסטית, אך פרקטית ויפה. השחקנים נעים בקלילות בין התמונות הרבות בצורה אמינה ויפה.
    קארין דוד הצליחה להביא את רוח התקופה בתלבושות הנאותות ובמיוחד שמלותיה של רייזל ואפילו נעליה הכתומות-ורודות שמוסיפות חן מיוחד.
    מישה צ'רניאבסקי בזק אורות וצללים בתאורה שעיצב והצליח להביא את רוח ההצגה לכל שלל הסצנות בצורה יפה ומרשימה. שאול בסר הוסיף את המוזיקה המתאימה ובמקומות הראויים, ראויה וענוגה.
    קטעי המחול והתנועה היפים למראה נזקפים לזכותו של אלדר גרויסמן.
    יש לציין במיוחד, כי חלק מן השחקנים אינם דוברי יידיש משחר ילדותם ולמדו את השפה רק בשנים האחרונות. העגה הישראלית ניכרת בשטף המשחק שלהם, אבל היא ברורה ורהוטה ומתובלת כראוי. בהצגה משולבים תמונות שהן בעצם מעין חלומות של אירועים מן העבר או שנחלמים בהקיץ והן תורמות למחזה הסולידי הזה, המשקף נאמנה קורטוב מן העבר היהודי שלנו באורח מרגש ומעניין".
  • צבי גורן, אתר "הבמה", 18.10.10
    "המחזה המועלה עתה ביידישפיל בתרגומו של יוסל בירשטיין, ענייני מאוד, כתוב בפשטות בהירה, נזהר מרומנטיזציה של המפגש, ומיטיב לתאר את מהלך ההתקרבות בין האחיות ובינן לבין האב.
    הפשטות העניינית הזאת היא גם המאפיינת את ההצגה שביים יצחק שאולי. הוא מצא את המפתח המינורי הנכון והמדויק, נזהר כמו המחזאית מסנטימנטליות, או מדרמטיות מוגזמת, והצליח אף לתת לחלומות וההזיות של לושיה ממדים המתחברים בטבעיות למציאות החדשה, תוך ניצול טוב של התפאורה העניינית של זאב לוי והתאורה האפקטיבית שעיצב מישה צ'רניאבסקי. גם המוזיקה של שאול בסר, התלבושות של קארין דוד והנגיעה הרכה של הכוריאוגרף אלדר גרויסמן תרמו את חלקם לעיצוב הטוב של ההצגה.
    שאולי הצליח לגבש משחק קבוצתי ואישי שידע לשמור על המנעד הרגשי ועל הדרמה האנושית בקצב ובטון מדוד. ענת עצמון מעצבת ברגישות רבה את דמותה של לושיה, ואת המעבר ההדרגתי שלה מחששות ופחדים, מסיוטים וחלומות, ומהשתיקה אל ההיפתחות שלה כלפי עצמה וכלפי אחותה ואביה. לצדה מירי מאיר שמצליחה ליצור דמות אמינה כרוז, שהאמריקניזציה שלה ניכרת בשטף דיבורה. היא נוגעת ללב, כעצמון, כאשר הסיפור על אמה וסופה נפתח סוף סוף לפניה.
    ישראל טרייסטמן מצוין כאב שמנסה לחפות על רגשי האשמה שלו, לורה סהר מרגשת בתפקיד האם המלווה את לושיה בחלומותיה דורי אנגל היה מרגש בתמונת האיחוד המשפחתי, והילה רביב-צור מצוינת כחנה חברתה הטובה של לושיה מילדות ועד מותה מטיפוס אחרי שחרורן מהמחנה. בתפקיד אפיזודי אילם השתתף גם יובל רפפורט".