פאַרוואָס לאַכט די כַּלֶה?
מחזה מוסיקלי מאת מוטי אברבוך עפ"י יצירתה של אסתר ברחיים
ביצירה "למה צחקה הכלה" פותחת המחברת אשנב אל חיי השכונות בירושלים בה נולדה ודלה. המיוחד ביצירה זו שהיא כתובה חרוזים בשפת יידיש ירושלמית, בדיאלקט של שפה חיה ומדוברת בעיר הקודש. מחד גיסא באים בספר לידי סבל ועוני, ומאידך גיסא אופטימיות המושתת על אמונה ותמימות. במסגרת של תיאור חיי המשפחה והחתונה, בשפה היודעת את סוד האירוניה העצמית, מתארת אסתר בר-חיים את הדמויות השונות המשתתפות בדרמה של החתונה: בני הזוג ומשפחותיהם, השדכן ר' נתן ונשות השכונה. חרוזי הדמויות פותחים ומגלים רבדים פנימיים שלעיתים הם גועשים ויצריים ולעיתים הם אדישים ושלווים, אך תמיד הם נתונים לפרשנות פסיכולוגית של "בין השיטין" ושל "הנסתר" מול ה"נגלה" בטקסט. הכלה הנאיבית מהווה את הציר המרכזי של היצירה ומשקפת הלך רוח ותרבות של תקופה. הכלה הירושלמית סומכת לחלוטין על ההורים הסמכותיים המטיבים לדעת מה טוב בשבילה, והיודעים לבחור לה בן זוג הנוער לה מן השמים. פרשה מיוחדת ומעניינת הם הרמזים והגילויים בענינים של בינו לבינה אשר בדרך כלל השתיקה יפה להם. הספר נכתב באהבה רבה והמחברת מזדהה הן עם הכלה הנאיבית שאינה יודעת לשאול והן עם האם הביישנית המתקשה להשיב. שתיהן זקוקות לסיעתא דשמיא… ליכוד המשפחה, העזרה ההדדית, החומרית והנפשית, ההשתתפות הכנה בשמחה או באבל, לפעמים בעימות, בעקיצה ובתרעומת, אך תמיד ביחד, כל אלה מהווים את רקע העלילה. גיבוריה מתאפסים בחצרות הבתים משוחחים, מרכלים, משתפים פעולה וממתיקים לעצמם את קשיי החיים. היצירה "למה צחקה הכלה" מגלה לנו עולמות חדשים, היא רצופה בחריזה קלילה ובהומור גם בקטעים רציניים ובכך מקלה עלינו להתקרב לההווי הירושלמי הקרוב כל כך ובכל זאת בלתי ידוע.
בימוי: מוטי אברבוך, מוסיקה: טיירי וידר, עיצוב תפאורה ותלבושות: יוסי בן-ארי, כוריאוגרפיה: גלעד קמחי, עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי, עיבוד מוסיקלי: מישה בלכרוביץ, ניהול מוסיקלי: לנה קופלביץ.
משתתפים: הלנה ירלובה, מוניקה ורדימון, גרא סנדלר, קרול מרקוביץ', ישראל טרייסטמן, מירי רגנדורפר, אירמה סטפנוב, אנדריי קשקר, אורי קובלסקי, דורי אנגל, אורלי טרי, ניב שפיר, רונית אשרי, קרן ברגר, אליאן דבאל-שור, מתן קליגר.
